יחסי הגומלין בין צמחי תות שדה, תריפס הפרחים המערבי Frankliniella, והפשפש הטורף Orius laevigatus: השלכות אקולוגיות וחקלאיות

מאת: ענבר שוסטר
חיבור לשם קבלת תואר "מגיסטר", בפקולטה למדעי הטבע, 2003

תקציר:

הדרישה לתוצרת חקלאית נקיה משאריות חומרי הדברה גוברת בשווקים בעולם כמו גם בישראל. לתות שדה מוניטין של גידול בעייתי מבחינת שאריות חומרי הדברה ולכן, בשנים האחרונות חל מעבר של חלק נרחב מהגידול בארץ למשטר של הדברה ביולוגית/משולבת (IPM) . תריפס הפרחים המערבי (התפ"מ) Frankliniella occidentalis (Pergande) (Thysanoptera: Thripidae) , המוכר כמזיק חשוב בגידולים רבים, נחשב מזיק מפתח בתות שדה בישראל ומיוחסים לו נזקים חמורים, שעיקרם הפלת פרחים ועוותי פירות. אולם, חשיבותו של התפ"מ כמזיק בתות שדה שנויה במחלוקת באזורים שונים בעולם וכך גם אופי הנזק המיוחס לו. הפשפש הטורף Orius laevigatus (Fieber) (Heteroptera: Anthocoridae) מוכר כאויב טבעי יעיל של התפ"מ ומשמש כמדביר ביולוגי של מזיק זה במספר מערכות חקלאיות.

עבודה זו נועדה לשפר את מהימנות קבלת החלטות ההדברה של התפ"מ בתות שדה ולעודד את הדברתו הביולוגית על ידי פשפשי Orius spp. . בכדי להעריך את חשיבותו של התפ"מ כמזיק בתות שדה בתנאי הארץ, ננקטו מספר מבדקים: נחקר הרכב מיני התריפסים בתות שדה, נערך מעקב אחר דינאמיקת האוכלוסין של התפ"מ בשדות הגידול, אופיין נזק התפ"מ לצמחי תות שדה, וזוהו אויביו הטבעיים של התריפס המופיעים בגידול. על מנת להעריך את אפשרות שילובו של הפשפש הטורף. O. lavevigatus כמדביר ביולוגי של התפ"מ בתות שדה, נבחנו היבטים בהטלת נקבות הפשפש על צמחי הגידול, בוצע סקר מיני ה-Orius המופיעים באופן ספונטני בשדות הגידול, ונערך מעקב אחר דינאמיקת האוכלוסין של פשפשי Orius spp. בשדות הללו. בנוסף, הוערכה חשיבותו של עשב הבר ורבזינה זהובה (Verbesina encelioides (Cavanilles) (Compositae) בשימור פשפשי Orius spp. בסביבת שדות תות שדה.

מדגימות שבועיות של פרחי תות שדה, שנערכו במהלך שתי עונות גידול, נמצא כי התפ"מ הוא התריפס השליט בתות שדה. התריפס הופיע בגידול כבר בחודשי החורף, אולם החל להתבסס בו לקראת האביב וצפיפותו הגיעה לשיאה בחודש מרץ. שיאי צפיפות אוכלוסיות התפ"מ במשקים השונים ובשנים השונות היו מגוונים; הם נעו בין שניים לשישה פרטים ניידים לפרח בממוצע. ירידה בצפיפות התפ"מ בפרחי תות שדה החלה בחודש אפריל, ומאז ועד לסוף עונת הגידול נשמרה אוכלוסייתו בצפיפות נמוכה (< 2 פרטים לפרח בממוצע). מבין האויבים טבעיים של התפ"מ שהופיעו באופן ספונטני בשדות תות השדה הנדגמים בלטו במיוחד פשפשים טורפים מהסוג Orius , אשר התבססו בגידול באפריל ותרמו לריסון אוכלוסיית התפ"מ. בנוסף נמצאו בפרחים תריפסים טורפים מהסוג Aeolothrips spp. וכן, זוהו מספר פרטים של הצרעה הטפילית Ceranisus menes (Walker) . פשפשי Orius spp/ נכחו לאורך כל השנה בשולי השדות הנדגמים, על פרחי עשב הבר ורבזינה זהובה. מיני ה- Orius ששלטו הן בפרחי תות השדה והן בפרחי הורבזינה הזהובה היו O. niger (Wolff) ו-O. albidipennis (Reuter) בניגוד למצופה, כמעט ולא נמצאו פשפשים מהמין O. laevigatus .




בניסוי השדה שנועד לאפיין את נזק התפ"מ בתות שדה לא עברה צפיפות התריפס הממוצעת שיא של 7.6 פרטים לפרח ולרוב נעה צפיפותו בין 3.5 ל-6 פרטים לפרח בממוצע. תוצאות הניסוי הראו כי פגיעת התפ"מ היא קוסמטית בעיקרה; כתמים בצבעי ברונזה-חלודה על הפירות הבשלים, הפוסלים אותם לייצוא. באחוז קטן מהפירות הנבדקים ( @ 1%) הכתם עלה בשטחו על 15 ממ"ר ולכן, כמעט כל הפירות בעלי הכתמים נמצאו מתאימים לשוק המקומי. לא התקבלו הוכחות לכך שהתריפס גרם להפלת פרחים או לפגיעה כמותית ביבול, על אף שנרשמה מגמת עליה בכמות הפרחים המופלים בחלקות עם צפיפות תריפס גבוהה יחסית ומגמה מקבילה של פחת ביבול בחלקות אלה. בניגוד לדעה הרווחת, לא נמצאה הוכחה לכך שהתפ"מ גורם לעיוותי פירות בתות שדה.

הפשפש הטורף O. laevigatus מתרבה על תות שדה, כפי שנמצא בניסוי במעבדה ומבדיקת צמחים שהובאו מהשדה. הטלת הביצים התרחשה בעיקר על צמחים הנמצאים בשלב הרבייתי. אזורי ההטלה המועדפים היו אברי הרבייה של הצמח: פרחים, חנטים ופירות. בהתאם לכך, שיעור הבקיעה של הביצים שהוטלו בפרחים היה גבוה משל אלו שהוטלו בעלים. בהעדר פרחים ופירות חלה הפחתה בהטלה. נוכחות טרף לא העלתה את רמת ההטלה באיברים הוגטטיביים של הצמח. נראה כי הגורם העיקרי המשפיע על העדפות ההטלה של נקבות הפשפש על צמח תות שדה הוא התאמת המצע להחדרת הביצים ולהתפתחותן. בניסוי נוסף, בו נבדקה האפשרות שפעולות ההטלה באברי הרבייה של תות שדה גורמת נזק, נמצא כי על אף הכמות הגדולה של הביצים שהוטלו בפרחי ובפירות הניסוי (כ-70 ביצים לאיבר בממוצע), לא נגרם ליבול נזק הנראה לעין. ניתן לכן, להשתמש בפשפש O. laevigatus כנגד התפ"מ בתוכניות להדברה ביולוגית בתות שדה. רצוי לא לפזר את הפשפשים בשדות הגידול לפני הופעת פרחים ופירות על הצמחים, או בתקופה שבין גלי פריחה. ניתן להעריך את התבססות הפשפש בשדה על ידי הערכת ההטלה בגביעי פרחים וחנטים, שם מרוכזת ההטלה.

תוצאות המחקר מצביעות על כך שתריפס הפרחים המערבי אינו מהווה מזיק מפתח בתות שדה בארץ ולרוב, לא נדרשת כלל התערבות להדברתו. התפ"מ מתבסס בגידול בעיקר במחצית השניה של העונה (באביב), כאשר ערך התוצרת נמוך יחסית והיא מיועדת לשוק המקומי, הסובל את הפגיעה הקוסמטית של החרק. כמו כן, צפיפות התריפס בפרחי תות שדה מרוסנת, בדרך כלל, הודות לפעילות אויביו הטבעיים מקומיים, המופיעים באופן ספונטני בשדות הגידול שבמשטר הדברה ביולוגית/משולבת. הפשפש O. laevigatus הוא בעל פוטנציאל טוב לשמש מדביר ביולוגי של התפ"מ בתות שדה; הוא מתרבה על הגידול, משתלב עם הפעילות האגרוטכנית הנהוגה בו ואינו מסב נזק לפרחים ולפירות. ובכל זאת, תוצאות עבודה זו מעלות סימני שאלה לגבי הכדאיות הכלכלית של השימוש ב-O. laevigatus בתות שדה. זאת בעיקר לאור הופעתם הספונטנית של מיני Orius אחרים, המהגרים מעשביית הבר אל שדות הגידול.
פתיחת תפריט הנגישות  
(ESC) סגירת חלון הנגישות X דלג אל איזור התוכן (F10) טקסט מוגדל  גודל טקסט רגיל  הפעלה או ביטול של מצב ניגודיות